התקפות זעם

התקפות זעם ,התפרצויות, או בלשון ההורים, קריזות,
הן תופעה שמאוד מקשה הן על הילד הן על ההורים והסביבה.
המצב מקשה על האינטראקציה של הילד עם הסביבה, זה יכול להיות אנשי צוות בגן, בבית הספר או הילדים בכיתה.

היום יותר מהעבר המערכת מאוד מקשה על ההורים, והרבה פעמים ההורים נמצאים תחת לחץ מאנשי המערכת ששולחים לאבחונים שברוב הפעמים מציעים תרופות כפתרון לבעיה.

חלק מההורים מודעים לתופעות הלוואי של התרופות הכימיות ומנסים קודם טיפול רגשי.
אפשר לטפל בביטויי זעם אלו בדרך התנהגותית. למשל על ידי שליטה וניהול כעסים, ואפשר להביא לשיפור מסוים .
מניסיוני השיפור יהיה מוגבל וזמני ולהרבה מקרים בינוניים וקשים הוא גם כמעט לא עוזר.

התקפות זעם בילדים יכולות לנבוע מסיבות וגורמים שונים.
להומאופתיה יכולת לטפל בסיבות ובגורמים שדוחפים את הילד לביטויי האלימות.
כאשר מטפלים במקור הבעיה, התקפות הזעם יורדות כליל.

מקרה מהקליניקה

ילד כבן – 9 הגיע אלי לטיפול ,לאחר מספר מקרי אלימות בבית הספר, הוא נמצא על סף השהייה.
ההורים המתוסכלים ספרו: "זה התחיל לפני כמה חודשים, הגיע מבית הספר, אמר שהעליבו אותו בכיתה.

מאותה נקודה התפרצה תוקפנות חזקה. בבית הספר, היה הופך שולחנות זורק ספרים, מאיים על ילדים, בבית לא הפסיק לצרוח
וכל הזמן חזר "וטחן", מה עשו לו בבית הספר: נעשה לו אי צדק והילדים צריכים להיענש.

ככה לאורך כל היום צעקות וחזרה על אותם משפטים. לא מצליח להשתחרר מזה, נכנס להתקפות של טירוף מסתובב בין החדרים וצורח.
ככה זה כמה חודשים והמצב הולך ומחמיר.

לאחר תרופה הומאופתית שהותאמה עבורו:
הדבר הראשון שהשתפר מידית היו אותן התפרצויות אלימות והצרחות.
הפסיק להסתובב בשאגות בבית.

בהמשך תהליך הריפוי נבנה יותר בטחון עצמי כתוצאה מכך ירדה הרגישות הגבוהה מידי לפגיעות והעלבות
החלה אינטראקציה טובה עם הילדים. ובכלל מעגל הפעילויות שלו הורחב.

ההורים הגיעו אלי "רגע" לפני שכמעט נתנו לו תרופה פסיכיאטרית שהמערכת החלה ללחוץ עליהם לתת.
שלא כמו תרופה פסיכיאטרית (שהייתה אילו ניתנה ואולי מרגיעה ) אשר משתיקה את הסימפטום, הטיפול ההומאופתי טיפל בשורש הבעיה.

כתוצאה מכך נבנה בטחונו העצמי של הילד ומידת הרגישות והפגיעות הובאו למקום מאוזן יותר ומכאן הרגיעה.
והעיקר התפיסה הפנימית שלו – למשל איך הוא רואה את עצמו ביחס לסובב אותו – השתנתה.

ברגע שפרמטרים אלו השתנו יכול היה להשתלב בטוב יותר בעולמו, להירגע להפסיק ל"טחון" ולהצליח לקשור קשרים חברתיים ועוד…
לא היה צורך לשנות את סביבתו – כיתה, בית ספר – השינוי התרחש בו:

תפיסתו את המציאות השתנתה ואפשרה לו הסתכלות פרופורציונלית שהטיבה עימו ופתחה לו אפשרויות חדשות.

לפרטים נוספים

נגישות