בעיית קשב וריכוז

בשנים האחרונות יותר ויותר ילדים מאובחנים בבעיית קשב וריכוז.
ילדים אלו מאובחנים בקטגוריה אחת המשותפת לכולם – מבלי להביא בחשבון את הסיבות השונות מילד לילד הגורמות לחוסר הריכוז- ולכולם מומלצת ולרוב ניתנת תרופה או שתיים מאותה משפחה של תרופות.
תרופות אלו במקרה “הטוב” אם עובדות, מדכאות את הבעיה שנמצאת מתחת לשטח וגורמות לילד להתרכז ברמה זו או אחרת, אך במחיר בריאותי כבד.
השאלות שעולות הן:
האם תרופה כימית היא התשובה היחידה?
האם “היתרון” היחסי שלה משתלם לעומת הנזק המוכר מבחינת בריאותו של הילד/ה?
האם ילד שמקבל תרופה כחלק מאורח חייו ,לכמה זמן יקבל? האם חלק נכבד מחייו , כל זמן הלימודים “יישען ” על תרופות? ושוב מה המחיר הבריאותי ?
האם כשאנחנו דוחקים פנימה –באמצעות תרופה כימית – את הסיבות בעטיין הילד/ה אינם מרוכזים , האם יש מחיר להדחקה זו?
ולבסוף, האם לא חשוב ואף חיוני להבין את הסיבות ובהן בהן לטפל?

מהבנתי ומניסיוני בטיפול בילדים, קיימות סיבות שונות ואינדיבידואליות לכל יחיד/ה לקושי זה.
והסיבות הן שונות, אביא מספר דוגמאות:
חרדות. לעיתים חרדה מוכללת , לעיתים נקודתית, למשל ילד שפוחד שיתקיפו אותו ילדים מהכיתה.
קושי עם סמכות. ישנם ילדים שממש מתקשים שיגידו להם מה לעשות. הם חווים את זה “כאילו משהו משתלט עליהם” או “מחליטים עלי” בלשון אחד הילדים שהיו אצלי. וכולם בוודאי מכירים את זה שילדים אלו מתרכזים מצוין כשהם עושים את מה שהם רוצים או מעניין אותם.
חוסר ביטחון המוביל לקשיים חברתיים. הילד/ה כל הזמן “עסוקים” במעמדם החברתי בכיתה. יהיו כאלה שירגישו שצוחקים להם, או מציקים להם .יהיו כאלה שישאפו למרכז אבל מרגישים שהם בצד, ועוד…

אלה רק מקצת הסיבות שאני פוגשת ולמדתי כמה הם “תופסים מקום” ביומיום של הילד/ה.
יוצא שילדים אלו אינם פנויים ללימודים, הם מגיעים לבית הספר והם “תפוסים” במחשבות וברגשות אלו.

אני כהומאופתית, ראשית מבינה את הבעיה שטורדת את הילד ולא נותנת לו להתרכז ולעיתים אף להתנגד.
ההומאופתיה היא כלי מצוין לטיפול בשורש הבעיה.
כשבעיה זו מטופלת, רואים בבירור איך הילד יותר רגוע מתפנה ומצליח ללמוד.

סיפור מקרה

מיכאל בן 7

מיכאל בן ה- 7 הגיע אלי, “רגע” אחרי שמערכת בית הספר לחצה על ההורים לתת ריטלין.
ההורים היו נחושים לחפש פתרון אחר.
מסיפור המקרה עלו קשיים חברתיים קשים. תומר התלונן שמציקים לו , אף הוא היה מציק, פוגע ומתגרה בילדים בכיתה. לא הצליח ליצור קשר אם אף אחד. לדברי ההורים עולה שהוא מרגיש דחוי ומנודה. עוד הוסיף האב שתומר כל הזמן מדבר על כך שהוא רוצה להתקבל לחבורת הילדים החזקה.
לא נפגש עם ילדים מחוץ לשעות בית הספר ולדברי האם הוא עצוב וכבוי.
מניתוח המקרה , ראיתי ילד תחרותי ,השואף להיות במרכז אך חסר בטחון לממש זאת . וכדי “לקחת” לעצמו איזה כוח הוא מציק ולעיתים אף פוגע בילדים אחרים. כמובן שזה רק החמיר את מצבו אך זאת הייתה דרכו.
התאמתי עבורו תרופה הומאופתית.

לפרטים נוספים

נגישות